שאלות של אב צעיר

שלשום הלכה לעולמה אחת מהדמויות החשובות של ילדותי.
היא שרה לי שירי ערש גם כשלא ידעתי שזו היא.

למי שתוהה, המילים מתחילות ב-

Duerme, duerme, negrito
Que tu mama está en el campo, negrito

נומה, נומה, בני השחום
נום, כי אמך עוד בשדה…

ונגמרות ב-

Trabajando duramente, (Trabajando sí)
Trabajando y va de luto, (Trabajando sí)
Trabajando y no le pagan, (Trabajando sí)
Trabajando y va tosiendo, (Trabajando sí)

עובדת קשה, עובדת אבלה,
עובדת ללא תשלום, עובדת ומשתעלת [זה אמיתי!!! ככה הייתי נרדם!!!]

היא ליוותה כמה מהרגעים החזקים ביותר של הילדות שלי. לפעמים רגעי שמחה גדולים, פה ושם גם רגעי משבר ארגנטינאיים קלאסיים, רוויי דמעות, כעס, אשמה, ואחר כך סליחה, התפייסות והשלמה.

יש לי גם סוד קטן - קיבלתי ממנה נשיקה פעם, לפני 10 שנים. יש לי עדים.

כשהתבגרתי למדתי ממנה (וגם מכמה חברים אחרים ליבשת) שמוסיקה, אהבה, ומאבק לשינוי הם אוויר לנשימה, והם אחד. גם דרכה ודרך שכמותה הבנתי שתחושת גלות איננה רגש יהודי דווקא, אלא אוניברסלי ואינדיבידואלי. (למי שלא מבין ספרדית, יש תרגום לפורטוגזית).

בכל זאת - הנה כמה שורות מהשיר למתעניינים:

Todas las voces, todas
Todas las manos, todas
Toda la sangre puede
Ser canción en el viento.

¡Canta conmigo, canta
Hermano americano
Libera tu esperanza
Con un grito en la voz!

כל הקולות כולם, כל הידיים כולן,
כל הדם - יכול להפוך לשיר ברוח.

שיר איתי, אחי [הלטינו-]אמריקאי,
תן דרור לתקווה בקול צעקתך

אז למי שרוצה להתנחם, הנה פרוייקט שהוקלט בשנים האחרונות עם חברים, שנקרא Cantora.

 

 

Seguirás cantando en nuestros corazónes, cigarra tucumana.