שאלות של אב צעיר

איש יקר וקרוב ששמו גם כן מתחיל ב- א’ שלח לי אתמול מייל וסיבך אותי.

במייל מופיעות 17 נקודות הקשורות בהצדקת ישיבת עם ישראל בארץ ישראל (8 מתוכן), או לחילופין, כמובן, שלילת זכות ישיבת העם הפלסטיני (7 נקודות). 2 נקודות נוספות עוסקות בחד-צדדיותו של האו”ם.

כמובן שלא יכולתי לתת למייל הזה לעבור תחת ידי ללא תגובה. במשך כשעה ישבתי וחשבתי על כל נקודה ונקודה, חשבתי על אלה שחסרות שם, וחשבתי על מהות הנקודות כמכלול. תגובה ראויה נשלחה כמובן מתוך כבוד רב ותוך התייחסות מעמיקה.

חלק מהסעיפים לקו באי-דיוקים (כמו למשל שהעיר ירושלים נוסדה ע”י דוד המלך), חלק היה חד-צדדי והובא מתוך פרספקטיבה צרה מדי לטעמי, וחלק אחר היה נכון.

מעל לכל הסעיפים היתה תכתובת שהעידה על הידיים הרבות שהמייל עבר תחתיהן - משהו בסגנון “Fw:fwd: Fw: העברה: Fw: מידע רלוונטי”
או משהו כזה, עם הרבה מאד כתובות מייל אליהן הוא נשלח.

* * *
זה זמן טוב לעשות עצירת ביניים ולתת כמה כללים להעברת מייל שרשרת:

א. בדקו אם המייל אמיתי וראוי לשליחה. ככל שהמייל יותר קורע לב (יתומה בת 8 נמצאה אחרי הצונאמי, יש לה צהבת, היא לא מדברת אף שפה, ההורים המאמצים שלה לא יודעים איפה היא) יותר מפחיד (אזהרה: וירוס מחשב חדש וקטלני יאכל לכם את הפופיק), יותר מרגיז (ממשלת בריטניה החליטה להוציא מתכנית הלימודים את לימוד השואה כדי לא להכעיס את המוסלמים), כך גדלים הסיכויים שהוא מייל שלא ראוי להעברה. חנן כהן פתח אתר מיוחד בשביל זה, והוא מקדיש שעות אדירות לכך.
ב. שלחו את המייל לאנשים תחת Bcc, ולא To או Cc, כי אז הבאים אחריכם לא יוכלו “לגנוב” את כתובות כל חבריכם - זו שיטה ידועה במסחר של דואר זבל. אם אתם מתפלאים למה יש לכם הרבה זבל בדואל, זו אחת הסיבות.
ג. מחקו את כל הכתובות המופיעות מהשליחות הקודמות של המייל
ד. בדקו שוב שהמייל ראוי לשליחה, ושלחו בחן למי שאתם חושבים שיכול ליהנות/ להפיק מדבר החכמה.
* * *

חזרנו לנושא הקודם. בדיוק לפני כמה ימים ראיתי בסטטוס של מישהי שאני מכיר הפניה לתגובה של בחורה יהודיה שמגיבה לבחורה ערביה, שהגיבה לידיעה כלשהיא ב- ynet. התבלבלתם? גם אני. אני ממליץ לא להיכנס, אבל למי שבכ”ז רוצה, הנה הקישור. למי שלא, אני יכול להוסיף שכותרת התגובה היתה
“צריך לשנן את התשובה החכמה של דרורה, ולהפיץ אותה לכולם בכל דרך!!!!!!”
ובתגובה נגללו טיעונים מכאן ומשם על חוסר הלגיטימיות של העם הפלסטיני לשבת באדמת ארץ ישראל השלמה. שוב, חלקם נכונים, חלקם לא.

ואז חשבתי לי רגע אחד: מה קורה פה?

ביבי רוצה הכרה פלסטינית במדינה יהודית, ליברמן רצה הצהרת נאמנות מכל אזרח ישראלי, ושאסור יהיה להיות לא שמח ביום העצמאות, זבולון אורלב רוצה שכל מי שמתבטא נגד “מדינה יהודית ודמוקרטית” ילך לכלא, והציבור מצטרף למקהלה: המייל שקיבלתי מפה, הטוקבק שפורסם משם - לכולם חשוב להגן על הנרטיב שלנו.

אז מה חדש בעצם? למה דווקא עכשיו כל הבלגאן הזה.
לפי דעתי, יש סדק בחומה.

הציונות על כל זרמיה מתחילה להבין שדרכה עוברת כיום במשבר אידאולוגי חמור, כי שתי ברירות מונחות לפתחה כרגע:

א. אפרטהייד (ויש שיאמרו, ובמידה של צדק, שבחלקו הוא כבר כאן), או מדינה יהודית לא דמוקרטית.

ב. מדינה דמוקרטית בה היהודים הם מיעוט. מפחיד, כן? אגב, האם מי שתומך בחלופה זו אינו ציוני? מי שמתעניין מה יש לאחד העם, למרטין בובר, וליוסף שפרינצק להגיד בנושא (רמז: הם דווקא לא פוחדים) - היכנסו לבלוג האמיץ והמושקע של אייל ניב.

כשיש סדק בחומה קורים דברים חיוביים: אנשים בוחנים מחדש את מה שהם חושבים, שאלות שהיו לא לגיטימיות הופכות למרכזיות, סדר היום הפוליטי והאידאולוגי מרוויח בחינה מחדש, העם עונה בבחירות על שאלות חדשות.

אבל קורים דברים שליליים גם כן: הכוחות השמרניים נכנסים לקרב מגננה, מתמקמים בתעלות ובשוחות, ומתחילים לירות לעבר כל מי שזז. מפלס האלימות הפנימי והחיצוני עולה וגואה, כי עצבים עירומים נחשפים ומגורים, וזה שורף וצורב. הדמוקרטיה נעשית לא מובנת מאליה.
* * *

אוף, זה ארוך. איזה מזל שקיבלתי את המייל ששלח אותי לכאן: גם יפה גם מרגש, וגם קליל.

* * *

לעצם העניין, הגבתי לשתי ה”התקפות הסייברנטיות” כך: הפרטים נכונים או שאינם נכונים. בעיניי, השאלה היא לא למי יש יותר (גדול, או) זכות על הארץ, אלא איך ומתי נתחיל לבנות חיים משותפים, וניקח אחריות לפחות על החלק שלנו, כמשתתף החזק מבין השניים.

אני רוצה לראות את הפיצ’קולין שלי הקטן ואת אחיו ואחיותיו שיבואו בעזרת השמש, גדלים במדינה שמחפשת עתיד טוב יותר לילדיה, ולא אומרת “ככה זה”, “אין פרטנר/אין פתרון לסכסוך”, “נגזר עלינו לחיות על החרב”, “ערבים זה ערבים”, ועוד כל מיני אמרות שפר כאלה שמשמעותן היא שאנחנו יהודים ולכן נסבול באשר נהיה, או אולי משמעותן שאין לנו האומץ לשנות את המציאות - סוג של No we can’t.
בקרוב נמשיך לדבר כאן על הציונות. כי בנפשנו היא.