נחמן
26 05 2009בעצם, הייתי אבא עוד קצת לפני שהייתי אבא, או שהפכתי לאבא בעודי ממתין להיותי אבא.
לפני שנתיים בערך היינו בספארי צלילה בסיני. זה מאד מומלץ לגוף ובעיקר לנפש. זה נראה בערך כך:
וכך:
וכך בערב:
והנה תמונה, קצת אירוטית לטעמי, של המדריך שלנו:
וקצת מהצלילה עצמה: (צולם במצלמת פילם תת-מימית שעלתה 40 ש”ח)
וכשחזרנו כבר היה לנו ניחוש קטן…
אני עוצר כדי להזהיר את הציבור:
הצלילה עם עובר בבטן מסכנת את האם והעובר! Don’t dive while reproducing!
(יש סיכונים שרופאים מוכנים לקחת על עצמם בגלל שהם יודעים יותר, אבל לא בצדק)
ואכן, חזרנו ורכשנו לנו בדיקה ביתית, שהראתה מעל לכל ספק שיש בוטן במקום שבו קודם לא היה דבר.
ההתרגשות היתה מעבר למה שאני יכול לתאר לכם כאן. היה בלבול גדול ושמחה אדירה… לא סיפרנו לאף אחד.
בספר הכנה לאבות, “אבא נולד” – אם אני זוכר נכון – לא קראתי את כולו ולא קניתי, אני מודה שרק עלעלתי בעניין בחנות הספרים – יש בו כמה עצות טובות והרבה הומור, גם אם חלקו שוביניסטי וסטריאוטיפי. העצה הטובה שאני לקחתי מהספר היא שיש בדיקה אחת במהלך ההריון שתהפוך את לילותיכם לסיוט. אצל כל אחד זו בדיקה אחרת, ויש מתי-מעט שצולחים יפה את כל בדיקות ההריון, אבל כמעט תמיד תהא אחת הבדיקות המרובות שעושים בארצנו – בעייתית או גבולית, שלא לומר גרועה ומפחידה מאד.
אצלנו זו היתה בדיקת האולטרה-סאונד הראשונה: “יש שק הריון, אין קוטב עוברי”, “לא נראה דופק”, תחזרו עוד שלושה שבועות. מה שהתחיל כחוויה מרגשת ומפעימה, הפך לצללים של חשש וחוסר אמון. המכונה אמורה לעבוד כמו שעון במקרים האלה, תאריך וסת אחרונה, ביוץ, שק הריון, עובר קטן, דופק. כל זה תוך 6 שבועות, ואין הבדל בין אישה לאישה! אז מה השתבש אצלנו? או שהתחלנו לספור מאוחר מדי, או שמשהו לא בסדר. “אי אפשר לבוא עוד שבוע?”, “לא”, “למה?”, “כי עוד שלושה שבועות בטוח נדע”.
החלטנו שמה שלא יהיה – עוד שלושה שבועות יהיה לנו כלב.
אם יש לנו ילד בדרך – הוא יוולד עם כלב בבית (כמוני – הכלבה שלנו מייבי (Maybe) תישאר איתי בזכרון לעד).
אם משהו הולך פייפן – יהיה לנו כלבלב בבית שנגדל אותו כמו ילד קטן שלנו.
לשמחתנו, בבדיקה הבאה אצל הגינקולוג האדיש, כבר ראינו דופק על מרקע שחור לבן!
המכלאה של צער בעלי חיים בעטרות נראית כמו מחנה פליטים של כלבים, על הר טרשים אופייני לאיזור זה של הרי יהודה הכבושים, אבל הלב חם והאנשים טובים. אין ספק שזה הולך טוב, קרקע שנגזלה הופכת למכלאה לחיות שהעולם שכח.
אהובתי בחרה אותו, קטן וסמרטוטי, רטוב ממקלחות שהוא אוהב לעשות בחודשי האביב החמימים, כלב קטן במכלאה של הכלבים הגדולים. לימים התברר כמה הבחירה היתה נכונה ומתאימה לנו – כלב בלי אגו, אוהב חיים ונותן אמון בבריות, חכם אבל לא יותר מדי, בן משפחה של ממש. אגב, את שמו הוא קיבל בגלל מראהו, ולא עקב שום שיקולים זרים. אני עדיין מקווה שזה לא מעליב אף אחד במשפחה.
בהתחלה היה לו קצת קשה להישאר לבד בבית
המשפחה המורחבת קיבלה אותו בזרועות פתוחות וחמות,והוא הפך להיות הקמיע של כל המשפחה המורחבת
לימים הוא יגדל ויפרח וייראה הרבה יותר חמוד, כמו במסיבה שעשינו לפוצ’קי (היה אמור להיות פדיון הבן, אבל יצא סתם זולה לחברים עם מוסיקה טובה על הדשא של מקס):
ושאר תולדותיו עוד יסופרו בספר דברי הימים.
קטגוריות : כללי, משפחה שלי, נחמן
